מפיק ובמאי: ארז לאופר קומדיה דוקומנטארית העוקבת אחר תלאותיה של קבוצת תיאטרון פרינג‘ ישראלית בפסטיבל אדינבורו בסקוטלנד עם ההצגה "יש לו מילים משלו", ערב סיפורים הומוסקסואלים של יוצרים ישראליים.

מפיקה ובמאית: ציפי טלמור סרט דוקומנטארי שהוא מסע ויזואלי בדרך בה הובלו הילדים התימנים האבודים שנעלמו בשנות ה- 50. הדרך החד סטרית שעשו הילדים והתינוקות מובאת בסרט באמצעות עדויות: הורים, רופאים, אחיות, עובדי סוכנות, ילדים מאומצים, ראיונות עם חוקרים שונים, עורכי דין, חברי כנסת, עיתונאים ועוד.

מפיק: מיקי רבינוביץ, דודי זילבר בימוי: לבנה חכים במרכז הסרט דמותה הססגונית של הזמרת המרוקאית ריימונד אבקסיס. ריימונד מייצגת בדמותה ובשירתה את היפה שבתרבות המרוקאית שנשתמרה בקרב יוצאי מרוקו, על אף ניתוקם רב השנים ממרוקו והתלאות שעברו בדרך ל "ישראליות".

מפיק: אבי ארמוזה בימוי: דורון צברי, רינו צרור הסרט עוקב אחר קבוצת הכדורגל של הפועל בית שאן במהלך שישה שבועות רצופים של מאבקי התחתית בליגה הלאומית. הסרט מתאר את חיי העיירה מסביב לכדור ואת תקוותם של התושבים שההצלחה במשחקי הכדורגל תביא לחיים טובים יותר.

מפיק: דוד שיץ בימוי: עידו גלס במשך 8 חודשים עוקב הסרט אחר קבוצה של צעירים המועסקים במפעל הבטון של קיבוץ פלמחים. צעירים אלה הנקראים במב"חים – בני משק בשנת חופש, הם בני קיבוצים אחרים, יוצאי צבא, העובדים בכדי לחסוך לטיול הגדול ברחבי העולם, או כדי לעשות את ה "בוחטה" הראשונה לתחילת דרכם בחיים.

מפיקה ובמאית: רינה פפיש אבי, ג‘פרי ומיתר מוגדרים כ "אוטיסטים אופייניים". אבי בן ה- 34 אינו יכול לדבר אך הוא מתבטא בכתיבה בדרך מופלאה: "אני לא נופל בין הכיסאות/כי יש לי הובר בראש/הובר זה שואב אבק/אני שואב ידע/ולא מתייאש לעולם, לעולם". ג‘פרי בן ה- 15 מנגן בפסנתר יצירות מורכבות של מוצארט, אך כושר הביטוי שלו דל ביותר. מיתר בת ה- 6, היא מקרה של אבחון כושל, שבגללו אבדו שנה בטיפול נכון בה.

מפיק: חיים מנור בימוי: עפרה שראל-קורן "אני כותב על עצמי במקום לחיות את עצמי" אומר קניוק. "המקום בו מתים הג‘וקים בשיבה טובה" הוא סרט על אדם מלא בחרדות, מסוגר ועצוב בחייו וחושפני בכתיבתו. קניוק הוא אחד הסופרים הבודדים של סיפורת פנטסטית בעברית, כותב בעל טביעת אצבע ייחודית, מחשובי הסופרים הישראליים.

מפיק: ילון גורביץ‘ בימוי: ניר טויב, גיל איזקוב הצצה ראשונה ונדירה לגיבוש צה"לי של סיירת צנחנים – מבחן הגבריות הישראלי האולטימטיבי. הסרט עוקב אחר קבוצה אחת של עשרים טירונים שכל אחד מהם חולם להיות לוחם בסיירת. במהלך הגיבוש יגיעו לקצה יכולתם הפיזית והנפשית, אך רק אחד מהם יזכה להגיע בסופו של דבר לסיירת.

מפיקים: ארז חרודי, ניר נאדר בימוי: אורן תירוש במשך עונת הכדורגל של השנים 94-95 עקב הבמאי אחרי קבוצת ילדים בני 10, המשחקים במסגרת קבוצת "בני יהודה", בין המאמן שהוא כמו אלוהים בשבילם והורים שמנסים "לטפח כוכב", נמצאים הילדים שמפחדים לאבד מקום בהרכב ויחד עם זה חולמים על קריירה באירופה.

מפיקה: נורית קידר, "שידורי קשת" בימוי: ירון לונדון 24 שעות רצופות של נדודים ממסעדה אנינה לעממית, מקפה בר לסנדוויץ‘, מפול דרך כרס ממולא ועד לצדפות על שמפניה. עם ירון לומדון שלא מפסיק לטעום.

מפיקים: אלי טרגן, דוד שלום בימוי: איתמר הדר זאלאקה – "התחלקות" בתרגום העברי, מתעד מרוץ גמלים – אירוע בדואי חגיגי המתרחש בינואר, מדי שנה לאורכו של ואדי "זאלאקה", בדרום מזרח סיני, בין כל הגברים של שבט הטרבין ןהמזיינה, שני שבטים בדואים החיים במקום.

מפיק ובמאי: עמוס גיתאי ב- 4 בנובמבר נרצח רבין בכיכר המרכזית בתל אביב. הבמאי עמוס גיתאי יוצא למסע בעקבות האירוע: עזה, רמת הגולן, כבישי הארץ, זיכרונות מלחמה ושלום בישראל של היום. ישראל של פקקי תנועה, טלפונים סלולאריים, ארוחות עסקיות, דיונים ולפתע – מעשים בלתי צפויים...

מפיקה ובמאית: ניצה גונן לציון 10 שנים לאופרה הישראלית הועלתה ביולי 95 האופרה "יוסף" של יוסף טל. סרט זה עוקב אחרי תהליך העבודה של האופרה העכשווית, בהשראת "מטמורפוזה" של קפקא. יוסף גיבור סיפור האופרה מאבד את שפיותו, על רקע האירועים באירופה טרום מלחמת העולם הראשונה.

מפיק: מרקו סמינוביץ בימוי: זולטן טרנר זהו סרט על טראומת ילדות בגיהינום המוות האיטי בארץ הגזרה על שם "טרנסניסטרייה" השואה של יהודי רומניה. רבים מן הניצולים שהיו באותו זמן ילדים, מתבטאים באמצעות האומנות. שניים מהם מופיעים בסרט, ביניהם הסופר הדגול – אהרון אפלפלד.

מפיק: בוריס מפציר בימוי: אמנון רובינשטיין הסרט מתעד ארבעה ילדים היו בימי מלחמת עולם השנייה. זהו סיפור מסע של המשתתפים: בתיה קורנווסר, נולדה כפי הנראה בפולין ב- 1942 להורים שמעולם לא הכירה ויש לה רק זיכרונות מעורפלים על גלגוליה כילדה במלחמה ולאחריה..

מפיקה: נורית קידר בימוי: ירון לונדון בסרט שהופק לקראת ראש השנה תשנ"ו עקב ירון לונדון אחר תחילתם של חיים חדשים בשתי משפחות בחודשי ההיריון האחרונים במהלך הלידה.

מפיקה: יעל שביט בימוי: יאיר לב "עקום הוא ריחה של היקנטליסה/כשם שעקום הוא ריחה של הפילוסופיה/שלה". בחודש מאי 1994 נדם אחד הקולות המורכבים, הייחודיים והמשמעותיים ביותר שקמו לתרבות הישראלית. המשורר, האמן, הכוריאוגרף והמבקר חזי לסקלי נפטר בגיל 42 ממחלת האיידס.

מפיק: עמית גורן בימוי: מיכל אביעד סרט תיעודי על גברים במילואים. התבוננות משועשעת בתרבות הגברית הישראלית, כפי שהיא נראית מבעד לעיניים זרות – עיני אישה. "אם זה לא היה למצלמות, הייתי אומר שלא הרמנו את התחת בזמן". כך מסכם אחד החיילים את החשיפה הרגשית של פלוגת מילואים בפני מצלמתה של מיכל אביעד.

מפיק: עזרא כליפא בימוי: עמוס כרמלי הסרט מלווה, לאורך תקופת זמן, שבע משפחות ברמת הגולן, ומתחקה אחר תחושת הלב שלהן, לקראת האפשרות של פתיחת משא ומתן לשלום עם סוריה – תמורת נסיגה מהגולן. מעבר למחלוקת הפוליטית המתרחשת סביב התהליך המדיני, חותר הסרט לחדור לנפשם של בני האדם, של אלה שיידרשו, בסופו של דבר, לשלם מחיר אישי.

מפיקים: יעוד לבנון, עמית גורן בימוי: יעוד לבנון רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ב- 4 בנובמבר 1995, הביא לשיאו את העימות הפנימי בחברה הישראלית בין הימין הדתי קיצוני לבין החברה הדמוקרטית חילונית. צילומי הסרט החלו כשנה וחצי לפני הרצח, במטרה לבדוק את סכנת מלחמת האחים בישראל.

מפיקה: איילת הלר בימוי: איילת הלר, רבקה יוגב מסע בעקבות הקפה הישראלי כאשר כוס הקפה הופכת בהדרגה לדימוי ואילו המציאות הישראלית של סוף המאה הזאת, לגיבור העיקרי. מתוך שפע האירועים, המקומות והדמויות, נבנית תמונה של חברה שסועה, רבת ניגודים ומתחים שכמעט ודבר אינו מחבר אותה מלבד רתיחה גדולה ומתמדת.

מפיק: דני פארן בימוי: דני סיטון ד"ר מנגלה הפך שם נרדף לרופא-שטן. בבלוק מס‘ 10 באושוויץ מקים הד"ר את מעבדת הניסויים שלו ומתרכז בחקר תאומים, בהם , לדעתו, מצוי המפתח לחידה הגנטית. עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ בינואר 1945, הוא נעלם. רק 181 מתוך 3000 התאומים שלו נותרו בחיים.

מפיק ובמאי: פיני שץ בנובמבר 1941 הוצא להורג פנחס כץ, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית באסטוניה, באשמת פעילות אנטי-סובייטית. בעקבות פתיחת ארכיוני ה-ק.ג.ב. ומציאת התיק הסודי של המשפט, יוצאת ביתו של פנחס כץ, מרגלית ובנה, במאי הסרט, למסע חיפוש אחרי מקום קבורתו של אביה.

מפיק ובמאי: יהודה קווה קהיר, נובמבר 1944, שני אנשי לח"י – אליהו חכים ואליהו בית צורי מתנקשים בחייו של השר הבריטי הלורד מוין. השניים נתפסים ולאחר משפט קצר מוצאים להורג בתלייה. ההתנקשות נועדה לעורר הדים בעולם ולקרב את קץ השלטון הבריטי בא"י. הסרט אינו סרט היסטורי אלא אנטומיה של התנקשות פוליטית.

מפיקים: ענת אבן, אורי שטינמיץ בימוי: ענת אבן בפברואר 95‘, בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו, עמד להתגשם חלום בן 7 שנים של הבמאי ערן בניאל והחלו החזרות של שתי קבוצות תיאטרון – החאן הירושלמי ואל קאסבה הפלסטיני, להצגה משותפת של המחזה "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר.

מפיק: איזי אברון בימוי: ז‘קי ברקן זהו סרט תיעודי על מסע התזמורת הפילהרמונית הישראלית להודו, עם המנצח והמנהל המוזיקלי שלה – מאסטרו זובין מהטה, המגשים את חלומו לנתח על התזמורת האהובה עליו ולהופיע ב"קונצרט שלום" בהודו מולדתו.

מפיק ובמאי: ניצן אבירם כפירתו של רופא בשבועתו המקצועית היוותה גורם מרכזי בהתפתחותה ובכינונה של מכונת ההשמדה הנאצית. כבר ב- 1940 במבצע "המתות חסד" (אותנזיה) שבמהלכו הומתו בגרמניה בין 70 אלף ל- 100 אלף חולים – פיתחו רופאים ומדענים את הדגם המוכר של תאי הגזים והמשרפות.

מפיק: דוד שיץ בימוי: לוי זיני שדרות, אמצע שנות ה- 90. שמעון אדף, המנהיג והסולן של להקת "אצולת הכאב", עזב את העיירה וחי בתל אביב. יחד עם זאת בכל סופשבוע הוא חוזר הביתה. מירי בוהדנה, נערת ישראל, חולמת על הגשמה עצמית בעולם הזוהר והדוגמנות. סביב הדמויות האלה ואחרות, כולם בני מהגרים ממוצא מזרחי, מגולל את סיפור החיים בעיירה שדרות.

מפיק ובמאי: דוד פישר מזל סעיל, תושבת יבנה בת 52, יוצאת למאבק נגד הממסד הישראלי במטרה לגלות את עקבותיו של בעלה, שנעלם לפני 20 שנה. דני סעיל, פעיל "הפנתרים השחורים", יצא מהארץ ב- 1976 ומאז נעלמו עקבותיו.

מפיק ובמאי: אייל זייד בגיל 80 הולך סבא יוסי לפגוש את הנופים והאנשים שעיצבו את חייו. הסרט מהווה מסע קולנועי של הבמאי, המתוודע, באמצעות המצלמה, אל סבו ואל סיפוריו. יוסי חנקין, בנו של מייסד ארגון "השומר" יחזקאל חנקין, נולד ב- 1913 וגדל בנופי הגליל בתקופה שהתורכים ואחריהם הבריטים שלטו בארץ.

מפיקה: אלונה אבט בימוי: תמיר פאול הסרט משקף את היחסים המורכבים שבין אמנות, חיים ומוות, כפי שהם באים לידי ביטוי בחיי האומנית פרידל-דיקר ברנדיס וב- 5000 ציורי הילדים השמורים כיום במוזיאון היהודי בפראג. פרידל הייתה אומנית באוהאוס שנשלחה, כיהודייה, למחנה הריכוז טרזין, שם היא הקדישה את עצמה לעבודה עם הילדים.