הסרט של מנוחה

מפיקה: זיו נווה, "זיו נווה הפקות בע"מ"

בימוי: אליעזר שפירא

 

כבר שבעים שנה שמנוחה שותקת. בזיכרונה נותרה חקוקה תמונת הפרידה בתחנת הרכבת של וורשה. היא ילדה בת חמש, פניה לחוצים לחלון הקרון, עיניה מביטות באימה במחזה. אחותה מינדל בת ה – 11 נאחזת נואשות בשמלתה של אימא. שריקת הרכבת קורעת את האוויר. האם נעתקת באחת מאחיזתה של הבת וממהרת לעלות לקרון ואז שקשוק גלגלים מוחק את דמותה של הילדה הרודפת אחר הרכבת הנעלמת.

הסרט מלווה את ניסיונותיה של מנוחה לשחזר את אותו רגע מכריע בילדותה בפולין, באמצעות שחקנים, ניצבים, תפאורה ותלבושות.